פסק-דין בתיק ת"א 1901-08

בפני תובענה כספית על סך 150,000 ש"ח הנסמכת על עילת הפרת הסכם, הפרת סימן מסחר, גניבת עין, עשיית עושר שלא במשפט, וכן על עילות נוספות.

רקע עובדתי

התובעת, חברה פרטית, הינה הבעלים של רשת חנויות לאופטומטריה ומשקפיים הנושאת את השם המסחרי " אופטיק דורון" ולה חנויות ברחבי הארץ, חלקן בבעלותה וחלקן מופעלות על ידי זכיינים.

הנתבעת 1, אף היא חברה פרטית, הינה בעלים של עסק לאופטיקה ומשקפיים באזור הצפון, במסגרתו היא מפעילה שתי חנויות: האחת - בטבריה, והשנייה - בצפת.

הנתבע 2  והנתבעת 3, בני זוג, הינם בעלי מניותיה של הנתבעת 1 ומנהליה.

ביום 22.12.04 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1 הסכם זיכיון (להלן: " ההסכם") לפיו תתווספנה שתי חנויותיה של הנתבעת 1 בטבריה ובצפת לרשת החנויות הנושאות את השם "אופטיק דורון" והפועלות בשיתוף פעולה עם שירותי בריאות כללית - "כללית מושלם", על דרך מתן הטבות לעמיתי הקופה.

ההסכם קובע כי תקופת הזכיינות תחל ביום 22.12.04 ותסתיים ביום 8.8.07, וכי הנתבעת 1 תשלם לתובעת דמי זיכיון בסך 8000 ש"ח לחודש בעבור החנות בטבריה, ו-5000 ש"ח לחודש בעבור החנות בצפת, בתוספת הוצאות שסכומן לא יעלה על 4500 ש"ח לחודש בעבור שתי החנויות גם יחד.

בסעיף 3.1, ניתנה לנתבעת 1 האפשרות להודיע לתובעת על סיומו של ההסכם כל עוד לא חלפה שנה ממועד ההתקשרות. ביום 22.12.06 הודיעה הנתבעת 1 לתובעת כי היא מפסיקה את ההתקשרות רטרואקטיבית מיום 1.11.06. בעקבות הודעה זו הגיעה ההתקשרות בין התובעת הנתבעת 1 לידי סיום.

ביום 23.2.08, במהלך ביקור שגרתי של נציג התובעת בטבריה, גילה זה האחרון כי הנתבעת 1 עודנה משתמשת בסימנה המסחרי של התובעת באמצעות שלט המוצב בפתח החנות והמכיל את הכיתוב "אופטיקה דורון - כללית מושלם" 

נציג התובעת צילם את השלט במצלמתו הפרטית.

מכתב התובעת לנתבעת 1 בו נדרשה זו האחרונה להפסיק לאלתר את השימוש בשלט ולשלם לה כפיצוי, על מנת להימנע מפנייה לערכאות, סך של 50,000 ש"ח, לא נענה, ומכאן התביעה שבפני.

טענות התובעת

התביעה נסמכת על כל מגוון העילות האפשריות. בראש ובראשונה היא טוענת להפרת הסכם, ובכך היא נסמכת על סעיף 1.3 שבהסכם הקובע כי עם סיום ההסכם מתחייב המפעיל "להפסיק לעשות שימוש כלשהו בשם כללית מושלם או אופטיק דורון..." וכן על סעיף 21.2 שבו, הקובע כי הפרה יסודית תזכה את התובעת בפיצוי המסתכם בדמי הפעלה וניהול שווי ערך לתקופה של 12 חודשים.

כן רואה התובעת את מחדל הסרת השלט כעוולת גניבת עין וכתיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. התובעת אף מתבוננת על מחדל הסרת השלט כעל הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981, כעל הפרת סימן מסחר מוכר היטב לפי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש] התשל"ב-1972, כגזל לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כרשלנות, כעשיית עושר ולא במשפט וכהפרת חובה חקוקה.

בגין כל הנ"ל עותרת התובעת לפיצוי בגין אובדן רווחים, להשבה בגין התעשרות שלא כדין, לפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם, לפיצוי סטטוטורי בגין גניבת עין ולפיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים.

בשל שיקולי אגרה העמידה התובעת את  תביעתה על סך 150,000 ש"ח.

הנתבעת 1 נתבעת מכוח חתימתה על ההסכם והיותה המפרה, והנתבעים 2 ו-3 מכוח ערבותם.

טענות  הנתבעים

כשם שהתובעת תמכה תביעתה בכל עילה אפשרית, כך הכחישו הנתבעים כל טענה הניתנת להכחשה, וכתב ההגנה רצוף הכחשות גורפות מתחילתו ועד סופו.